מתקן הטכנולוגי עשוי נחושת  שבנוי בצורה ספירלית. כאשר המים עוברים דרכו, הם זורמים בצורה ספירלית כלפי מטה. בכל סיבוב, צבירי מולקולות המים שנדבקו למתכות, נשברים ומתפרקים. כך מולקולות המים חוזרות להיות בודדות כפי שהיו במבנה הטבעי שלהם.

המים מסתחררים סביב הספירלות היורדות מטה בצורת שמונה. בכך צבירי מולקולות המים הדחוסות סביב המתכות הרעילות, נשברים ביעילות. נמצא שהשבירה הזו נעשית ביעילות

המים עוברים תהליך הידרציה

מים בטבע שנמצאים בנהרות ובמים יש להם זרימה טורבולנטית. מה שגורם להם להיות בעלי מטען שלילי. אז מולקולת המים במצבה הטבעי היא H302 בעלת מטען שלילי. המים רווים בחמצן.

אבל כאשר מזרימים את המים בצינורות הובלה ארוכים שמובילים אותם לברזים בבית שלנו, הזרימה הלמינרית מאפסת את המטען השלילי והמים הופכים להיות בעלי מטען נייטרלי.

הגוף שלנו בנוי בצורה כזו שהתאים מציגים על פני הדופן שלהם מטען חיובי, כדי להכניס לתוכם חמצן שהוא בעל מטען שלילי.

אבל כאשר אנו שותים מים שיוצאים מהברז, שאז הם בעלי מטען נייטרלי, לתאי גופנו יש קושי רב לקבל חמצן מהמים.

איך הסינון הפיסיקלי מתקן את המים?

כאשר המים יוצאים מהברז, המולקולה H2O היא נייטרלית במטען שלה. אטום אחד של חמצן הוא בעל מטען שלילי 2-, לעומת שני אטומי מימן בעלי מטען חיובי 1+, כך שהמטען האלקטרוני של כל המולקולה הוא 0.

אז אנו מעבירים את המים דרך המסנן לעשות להם הידרציה.

H2O נטענת באטום נוסף של מימן ואטום נוסף של חמצן והופכת ל- H3O2 כפי שהיא נוטה להיות במצבה הטבעי.

לפי שיש שלושה אטומי מימן בעלי מטען 1+ לעומת שני אטומי חמצן בעלי מטען 2-, אז המטען הכללי הוא 1-.

במצב כזה כשהמים בעלי מטען שלילי 1-, הם יכולים להספג בקלות בתוך תאי הגוף, שמציגים על פני דופן התא מטען חיובי של 1+.

אז רקמות הגוף מקבלות חמצן ללא השקעת אנרגיה מיותרת בניסיון לחלץ את החמצן מהמים.